ב–1995 הסתכם מחיר דירה ממוצע בתל אביב ב–589 אלף שקל. 20 שנה חלפו, ומחירה הממוצע של דירה בעיר ללא הפסקה הוא 2.37 מיליון שקל – יותר מפי ארבעה במחירים נומינליים. ניתוח השינויים במחירי הנדל”ן בישראל בשני העשורים האחרונים . מאמר שני בסדרה
בכנס שבו הירצתי באחרונה בפני סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, קפץ אחד הנוכחים וקרא לעברי: “מחירי הנכסים בתל אביב בתקרה. הם כל כך גבוהים, שאין להם לאן לעלות יותר”. הינהנתי בראשי והבהרתי שאני מסכים לחלק הראשון של המשפט, אך מסתייג מהשני: אכן מחירי הנכסים בתל אביב הם ב”תקרה”, אך התקרה צפה ועולה חודש בחודשו.
ממש כמו הקו האדום במפלס הכנרת או קו העוני של מדינת ישראל – כולם מהווים קווים אדומים, אך משתנים בהתאם לעוצמת הלחץ הסביבתי המופעל עליהם.
תל אביב היא יבשת נדל”נית. השונות בין סוגי הנכסים, השכונות ואפילו בין נכס לנכס באותה שכונה – גדולה ביותר. קשה לדבר על תל אביב בנשימה אחת: דירת 2 חדרים בשכונת הארגזים או אפילו ברחוב שמחה בשכונת התקוה פונה לקהל אחר לחלוטין מדירת 4 חדרים בכוכב הצפון או במגדלי YOO.
למרות זאת, אנסה לנתח את השתנות המחירים בשני העשורים האחרונים במדינת תל אביב כולה – מהדרום ועד לצפון.
ב–1995 הסתכם מחיר דירה ממוצע בתל אביב ב–589 אלף שקל. 20 שנה לאחר מכן בדיוק, מחירה הממוצע של דירה בעיר ללא הפסקה הוא 2.37 מיליון שקל – יותר מפי ארבעה במחירים נומינליים (ראו תרשים). בעשור הראשון לניתוח, 1995–2005, עלה מחיר דירה ממוצע בשיעור של 70%. בעשור האחרון, 2005–2015, כדי לרכוש את אותה דירה נדרשנו להוסיף כמעט 140% למחירה בתחילת העשור.
שיעור ההתייקרות הגבוה ביותר נרשם בשש השנים האחרונות – 98% – כלומר, התייקרות נומינלית של יותר מ-16% בשנה. בהתחשב בעובדה ששיעור עליית מדד המחירים לצרכן בעשור הראשון לניתוח זה היה גבוה משמעותית מזה ששרר בעשור האחרון, הפער בין שני העשורים גבוה עוד יותר.
לקריאת המאמר המלא – לחץ כאן
