בניינים שהוגדרו מסוכנים על ידי העירייה, מהווים סכנה לא רק עבור הדיירים אלא גם למשקיעים . הבנק עשוי לסרב לתת הלוואה לצורך הרכישה, והשכרת הנכס תהיה קשה מאוד; הבעיה היא שגם הטיפול של הרשויות המקומיות בנושא לוקה ביותר
רבים ממשקיעי הנדל”ן אינם מודעים לקיום מחלקת מבנים מסוכנים בעיריות (בערים הגדולות). באחריות מחלקה זו לאתר מבנים המהווים באופן כזה או אחר סכנה לדיירים או לעוברי אורח. ייתכן כי הסכנה תנבע מסדקים בקירות הבניין או חלילה באלמנטים קונסטרוקטיביים (קורות, עמודים וחגורות), או אפילו מטיח או חיפוי שעלול ליפול על ראשי העוברים ושבים.
רכישת נכס המוגדר נכס מסוכן משפיעה, מטבע הדברים, על שוויו הנוכחי והעתידי, אך מגלמת בתוכה סכנה נוספת למשקיע. לרוב, הבנק יערים קשיים ולעתים אף יסרב בתוקף לאשר מימון לנכס שכזה. במידה שהרוכש התרשל באיתור העובדה שהנכס מוגדר כמסוכן וחתם על הסכם רכש, הוא יחויב להשלים את הרכישה אף שלא יקבל מימון תואם.
במקרה זה, במידה שייאלץ לסגת מההסכם, יידרש לשלם את הקנס המוגדר בחוזה – לרוב 10%–30% משווי העסקה.
באחרונה ניהלתי משא ומתן לרכישת נכס להשקעה – דירה בקומה רביעית מתוך שמונה קומות בבניין שנבנה ב–1971 באחת מערי גוש דן. כחלק מהבדיקות המקדימות שלפני החוזה, מצאתי שהנכס מוגדר על ידי מחלקת הנדסה בעירייה נכס מסוכן.
דו”ח מפורט של המהנדס שבדק את הבניין נשלח לכל דיירי הבניין לפני כשנה, בדצמבר 2012. הדו”ח משתרע על פני שלושה עמודים בכתב צפוף. להלן ציטוט ממסקנות הדו”ח: “לבניין נגרם נזק בדרגת חומרה בינונית עד כבדה, המתבטא בסדקים ברכיבים קונסטרוקטיביים של המבנה, סדקים בקירות החזית, וכו’”.
בהמשך הדו”ח מצוין כי “קיים חשש לנפילת חלקי טיח ובטון מקירות החזית של הבניין… באופן שעלול לסכן את דיירי הבניין ועוברי האורח”. מהנדס העיר חותם את הדו”ח במשפט “הבניין במצבו הנוכחי מהווה סכנה לנפש ולרכוש”.
לקריאת המאמר המלא – לחץ כאן
